אורטופלוס בע"מ נ' משרד הביטחון

החלטה

1.בפני בקשה מטעם התובעת (להלן:"המבקשת") למחוק את כתב ההגנה המתוקן של הנתבעת (להלן:"המשיבה"), מכוח סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הואיל והמבקשת לא קיימה את ההחלטות מיום 16.6.09 ומיום 27.7.09 למתן פרטים נוספים.

2.המבקשת טוענת כי לאחר חודשים ארוכים של ניסיונות רבים ושתי החלטות של ביהמ"ש, כל שסיפקה המשיבה הן טבלאות המכילות שמות נכים ומספרים סתמיים, שערכו חוקרים מטעמה במסגרת דוחותיהם ודו"ח נוסף שערכה המשיבה המכיל טבלאות שהן מבחינתה תחליף לטענות הקיזוז נגד חשבוניות התביעה (נספחים ג1-ג4).

לטענת המבקשת, למרות ההחלטות וחרף כל דוחו"ת החוקרים, מסרבת המשיבה במכוון לתת את גירסתה ולגלות את כל מסמכיה להוכחת טענות הקיזוז שהיא מעלה בכתב הגנתה, וזאת לגבי כל נכה ונכה.

3.מנגד, טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה לאחר סיום קדמי המשפט בתיק ועל כן, יש לדחותה. המשיבה טוענת כי המבקשת בקשה ממנה פרטים נוספים והיא אכן קיבלה אותם בכתבי תשובה מאומתים בתצהירים. משנתקבלו פרטים נוספים אצל המבקשת ועותק מהם הוגש לביהמ"ש הרי הם מהווים חלק מכתב ההגנה של המשיבה וכתב הגנה זה הוא כתב הגנה מפורט כדבעי.

המשיבה טוענת כי בקשה לפרטים נוספים נסובה על כתבי הטענות, כתבי הטענות צריכים לכלול את עובדות העילה נשוא כתב התביעה והמבקשת דורשת מן המשיבה חומר ראיות.

המשיבה מבקשת כי ביהמ"ש ידחה את דרישתה של המבקשת להצגת חומר ראיות במסגרת דרישה לפרטים נוספים לכתב ההגנה.

עוד מוסיפה המשיבה כי הפרטים הנמצאים בידיה ביחס לטענת הקיזוז שלה נמסרו למבקשת ונמסר לה גם חומר הראיות. מממצאי החקירות שנמסרו למבקשת ניתן ללמוד לאיזה חשבונית התייחסה כל חקירה ומה היו תוצאותיה וכן ניתן ללמוד זאת מן הטבלאות.

ביחס לתעודות המשלוח ולחשבוניות אליהן מתייחסות החקירות, טוענת המשיבה כי מדובר במסמכים מלפני זמן רב ועד כה לא נמצאו המסמכים במשרד הביטחון ועל מנת למנוע כל ספק, פועלת המשיבה למינוי מומחה חיצוני, שיבחן את האפשרות לאיתור המסמכים.

זאת ועוד; החשבוניות ותעודות המשלוח שהמבקשת דורשת את גילוין הן מסמכים המתייחסים לעסקאות שנעשו בין המבקשת למשיבה ומצויים בידי המבקשת. לטענת המבקשת מדובר במסמכים הנחוצים לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ועל כן, מתבקש ביהמ"ש לחייב את המבקשת לגלות את המסמכים האלה ולהמציאם למשיבה ולביהמ"ש.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת לא אפשרה למשיבה עיון מסודר והעתק של "התיק הכחול" הנמצא אצלה ובנוגע לעיון בתיק המשטרה הודיעה המשיבה לב"כ המבקשת כי יוכל לקבל עותק מתוכנו תמורת תשלום לפי מחיר דף צילום וב"כ המבקשת הודיע כי רצונו לבדוק את כמות המסמכים בתיק.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א.בראשית דבריי אציין כי לא מצאתי מקום בנסיבות העניין ליתן למשיבה "להשיב תשובה קצרה לתגובת התובעת" וכפועל יוצא מכך אף לא נדרשתי ל"תגובה לבקשת המשיבה להשיב בקצרה לתשובת המבקשת".

בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה שהוגשו עפ"י התקסד"א פירטו הצדדים בהרחבה את טענותיהם ולצורך מתן החלטה בבקשה לא מצאתי כי יש מקום להתיר הגשת תגובות נוספות.

ב.סעד של מחיקת כתב תביעה בהתאם להוראות תקנה 122 לתקסד"א הוא סעד חריף שבית המשפט נזהר מלנקוט בו.

ראה לעניין זה דברי כב' השופט מצא, בע"א 6528/99 ,8441, 8444 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור וייצוא עצים בע"מ ואהרון וקסלמן, פ"ד נו (4) 817 בעמ' 823:

"מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 436 – 435). אך אם נוכח בית המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית המשפט, עשוי בית המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך. כזה, למשל, היה המקרה שנדון בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי ([פורסם בנבו], להלן – עניין ג'מבו [1]). בתארו את אמת המידה להפעלת הסנקציה של מחיקת כתב טענות ציין השופט מ' חשין:

"...אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום לב אך מתוך חוסר הבנה – ולו ברשלנות – ילקה במחיקת כתב הגנה. מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב הגנה – בשל אופייה הדראסטי – בית משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלו בחובתו" (שם [1], בעמ' 800)".

וכן ראה רע"א 7620/04אורי נצר ואח' נ' זהבי כימיקליים בע"מ [פורסם בנבו], בסעיף 3 לפסה"ד.